נושא 47 מתוך 64· ערך ציבורי בממשלה דיגיטלית

ערך אבטחת הסייבר במגזר הציבורי

ערך אבטחת הסייבר במגזר הציבורי הוא המשמעת של תמחור הפחתת סיכון: מה שווה להקטין את הסבירות לפריצה לנתוני אזרחים, בהינתן שהוצאה על אבטחה אינה מפיקה תפוקה גלויה כשהיא עובדת ומפיקה תפוקה גלויה מאוד כשהיא נכשלת? עבור שירות המחזיק רשומות קצבאות, נתוני בריאות או רשומות מס, תכונת ה"בלתי נראה כשזה עובד" היא בדיוק הסיבה שהוא זקוק לטיעון ערך מפורש, ולא רק לסימון וי של ציות.

למה זה חשוב

מסגרת Cyber Assessment Framework (CAF) של המרכז הלאומי הבריטי לאבטחת סייבר (NCSC) נותנת לארגוני המגזר הציבורי דרך מובנית להפוך אבטחה למשמעת הניתנת להערכה ומבוססת תוצאות ולא לרשימת סימון: היא מגדירה ארבע מטרות על (ניהול סיכוני אבטחה, הגנה מפני מתקפת סייבר, זיהוי אירועי אבטחת סייבר, ומזעור השפעת אירועים) המחולקות לתוצאות תורמות שבעל מערכת יכול להיבחן מולן, ברוח נקודה 9 של תקן השירות הדיגיטלי ("ליצור שירות מאובטח המגן על פרטיות המשתמשים"). לדבר שהערכת CAF מגינה מפניו יש תג מחיר מתועד: דוח Cost of a Data Breach של IBM עוקב אחר עלות פריצה ממוצעת לפי ענף, ומצא באופן עקבי שהמגזר הציבורי נמצא בקצה הנמוך של הטווח בהשוואה לפיננסים או לבריאות — מהדורות אחרונות מציבות את הממוצע במגזר הציבורי בכ-2.6 עד 2.9 מיליון דולר לפריצה — אך "נמוך מפיננסים" אינו "נמוך", ולפריצות ממשלתיות יש עלויות שנתוני הדוח אינם לוכדים במלואן: אובדן אמון האזרחים בערוצים דיגיטליים, המדכא את אימוץ הערוץ הדיגיטלי שעליו נשענים תיקים עסקיים של מעבר ערוצים, והעלות הפוליטית והמשפטית של חשיפת נתונים שהמדינה חייבה את האזרחים למסור מלכתחילה.

המתמטיקה

השקעה באבטחה מוערכת כמו כל הוצאה להפחתת סיכון: כהפחתת הפסד צפוי, באמצעות הזהות הקלאסית של ניהול סיכונים.

הפסד שנתי צפוי (ALE) = הפסד צפוי לאירוע (SLE)
                      × שיעור התרחשות שנתי (ARO)

ערך של בקרת אבטחה =
  ALE_לפני_הבקרה − ALE_אחרי_הבקרה − העלות השנתית של הבקרה

כדאי לממן בקרה כאשר:
  (ALE_לפני − ALE_אחרי) > העלות השנתית של הבקרה

הערכת CAF אינה מפיקה ישירות הסתברות, אך פרופיל התוצאות של שירות לפי CAF
(אילו תוצאות תורמות "הושגו", "הושגו חלקית" או "לא הושגו") הוא קלט
מקורב סביר להערכת ARO — למערכת עם גישה מורשית שאינה מנוהלת או בלי
תוכנית תגובה לאירועים שנבדקה יש ARO ריאלי גבוה בהרבה
מלמערכת שבה שניהם קיימים.

דוגמה מעובדת

מערכת לניהול תיקים של מועצת מחוז המחזיקה רשומות טיפול סוציאלי של 40,000 תושבים:

הפסד צפוי לאירוע (עלות פריצה), לפי ממוצע במגזר הציבורי
מדוח Cost of a Data Breach עדכני של IBM ≈ £2.1m
(הומר, נתון בסדר גודל — יש תמיד לגזור מחדש מהמהדורה
הנוכחית של הדוח ולא להשתמש שוב במספר קבוע)

ARO נוכחי (גישה מורשית לא מנוהלת, בלי תגובה
מבוקרת לאירועים, לפי הערכה עצמית פנימית ב-CAF המראה כמה
תוצאות "לא הושגו") ≈ מוערך ב-8% לשנה
  ALE_לפני = £2.1m × 0.08 = £168,000 לשנה

בקרה מוצעת: ניהול גישה מורשית + תוכנית תגובה לאירועים שנבדקה,
המעבירים את תוצאות ה-CAF הרלוונטיות ל"הושגו",
מוערכת כמקצצת את ה-ARO ל-3% לשנה
  ALE_אחרי = £2.1m × 0.03 = £63,000 לשנה

העלות השנתית של הבקרה (כלים + תהליך + בדיקות) = £45,000

ערך הבקרה = (168,000 − 63,000) − 45,000 = £60,000 לשנה
  חיובי נטו — יש לממן. החשבון מראה גם שהבקרה
  עדיין הייתה כדאית לממן בכמעט פי שלושה מהעלות, וזה
  סוג בדיקת הרגישות שצריכה ללוות כל נתון ALE
  שנבנה על הסתברויות מוערכות.

הקשר להנדסת תוכנה

למהנדסים יש בידיים את רוב המנופים במשוואת ה-ALE: תכנון בקרת גישה, היגיינת תלויות ותיקונים, כיסוי רישום וזיהוי, וכלי תגובה לאירועים כולם מזיזים ישירות את איבר ה-ARO, ולכן הערכת CAF נקראת כסקירת ארכיטקטורה טכנית לא פחות מביקורת מדיניות. זהו חוב טכני כשחיקת ערך ציבורי בצורתו החריפה ביותר — מערכות לא מתוקנות, לא מנוטרות ובקרת גישה לקויה הן חוב שתשלום הריבית שלו הוא סיכון זנב, לא גרר יציב — ויש ליישב אותו מול עלות בעלות כוללת של IT ממשלתי כדי שהוצאות האבטחה לא יטופלו כנפרדות מעלות ההפעלה האמיתית של המערכת. זהו גם קלט ישיר להערכות תמורה לכסף לפי ה-Green Book: עלות מותאמת סיכון היא חלק מצד ה"עלות" בכל הערכת אפשרויות, לא תוספת בדיעבד בסוף.

מכשולים נפוצים

  • התייחסות להערכה עצמית של CAF כאל האבטחה עצמה: הערכה שהושלמה מתארת מצב אבטחה; היא אינה יוצרת אותו — הערך הוא בתוצאות שהושגו, לא במסמך.
  • שימוש בעלויות פריצה ממוצעות גלובליות כאומדן מקומי בלי התאמה: נתוני IBM הם ממוצעים על פני מדגמים גדולים ומגוונים; ההפסד הצפוי לאירוע הריאלי של רשות מקומית קטנה כמעט לעולם אינו זהה לזה של משרד ממשלתי לאומי.
  • התעלמות מפסיכולוגיית סיכון הזנב בהחלטות השקעה: הסתברות שנתית נמוכה מקלה לדחות הוצאה על אבטחה ללא הגבלה, עד השנה שבה זה לא קורה — בדיקת רגישות של חישוב ה-ALE מול טווח של ARO, כמו בדוגמה המעובדת, מנטרלת זאת.
  • ספירת עלות הפריצה בסגנון IBM בלבד, בלי עלות האמון: פריצה המדכאת את נכונות האזרחים להשתמש בערוצים דיגיטליים שוחקת את התיק של חיסכון ממעבר ערוצים במשך שנים לאחר מכן, עלות שנכללת לעיתים רחוקות באומדני עלות פריצה.

מקורות