נושא 11 מתוך 64· הערכה כלכלית ממשלתית

ניתוח עלות-אפקטיביות בממשלה

ניתוח עלות-אפקטיביות (CEA, cost-effectiveness analysis) משווה את העלויות של דרכים חלופיות להשיג את אותה תוצאה, כשהיא מבוטאת ביחידות טבעיות (עלות לכל אדם שהוצא מחיי רחוב ושוכן, עלות לכל תלמיד שהובא לרמה הנדרשת, עלות לכל טון CO2 שנמנע), בלי להמיר את התוצאה עצמה לכסף.

למה זה חשוב

ה-Green Book רואה ב-CEA שיטת גיבוי כשהדרישה של ניתוח עלות-תועלת חברתי לתמחר כל תועלת הופכת לא רק קשה אלא גם לא כנה: כשמתן מחיר אמין לתוצאה דורש הנחות שאיש אינו מחזיק בהן באמת (https://www.gov.uk/government/publications/the-green-book-appraisal-and-evaluation-in-central-government, פרק 5, על הערכת אפשרויות כשתוצאות אינן ניתנות בקלות לתמחור). CEA היא השיטה שנלקחה באופן הישיר ביותר מכלכלת הבריאות. היא זהה מבנית לאופן ש-NICE משווה טיפולים באמצעות עלות לשנת חיים מתוקנת איכות (QALY), אך מיושמת על תוכניות ציבוריות שאינן בריאות: התערבויות חינוך לכל נקודת תוצאה לתלמיד, תוכניות דיור לכל משק בית שנמנע ממנו חוסר בית, תוכניות תעסוקה לכל תוצאת עבודה מתמשכת.

הסיבה ש-CEA ראויה למקומה לצד SCBA ואינה נבלעת בה היא שכפיית ערך כספי על תוצאות מסוימות מייצרת מספר מדויק מספיק כדי להיראות סמכותי ושנוי במחלוקת מספיק כדי להיות חסר ערך בדיון ציבורי. מתן מחיר ל"ילד שקורא ברמה הצפויה" מזמין בדיוק את סוג האתגור שמפיל תיק עסקי בוועדה פרלמנטרית. CEA עוקפת את הוויכוח בכך שהיא מסרבת לקיים אותו: היא מדרגת אפשרויות לפי עלות ליחידה של התוצאה עצמה, ומשאירה לתיק האסטרטגי את ההכרעה הפוליטית הנפרדת אם התוצאה כדאית בכלל.

המתמטיקה

יחס עלות-אפקטיביות (ממוצע) = סך העלות / סך יחידות התוצאה שהושגו

יחס עלות-אפקטיביות תוספתי (ICER), בהשוואת אפשרות א' לאפשרות ב':
ICER = (עלות_א − עלות_ב) / (תוצאה_א − תוצאה_ב)

הליך:
1. לקבוע יחידת תוצאה ושיטת מדידה זהות לכל האפשרויות המושוות.
2. לתמחר כל אפשרות על אותה בסיס (ראו ../green-book-appraisal/, התיק הפיננסי)
   על פני אותו אופק זמן.
3. להשליך אפשרויות נשלטות: כל אפשרות שעולה יותר ליחידה מחלופה זולה יותר
   שמשיגה אותה תוצאה או טובה ממנה, נפסלת.
4. לדרג את האפשרויות שנותרו לפי יחס עלות-אפקטיביות תוספתי, לא ממוצע.

CEA אינה יכולה, בכוחות עצמה, לומר אם כדאי לממן תוכנית בכלל, אלא רק איזו מכמה גישות לאותה מטרה זולה ביותר ליחידה. ההכרעה אם המטרה עצמה שווה את ההוצאה דורשת או המרה חזרה ל-SCBA (אם קיימת הערכה אמינה) או שיקול פוליטי/אסטרטגי מחוץ למתמטיקה. כשאי אפשר באמת לצמצם את התוצאות ליחידה אחת, כי התוכנית מייצרת כמה תוצאות שחשובות בדרכים שונות, יש להשתמש בניתוח החלטות רב-קריטריונים.

דוגמה מעובדת

רשות מקומית: מועצה משווה שלוש גישות להפחתת חיי רחוב, כל אחת מתומחרת לשנה אחת מול התוצאה "אנשים שהועברו לדיור יציב ל-6 חודשים ויותר":

אפשרות                           עלות       תוצאות שהושגו   CER ממוצע
Housing First (אינטנסיבי)        £900,000   60              £15,000 לתוצאה
הוסטל + תמיכת מעבר               £600,000   50              £12,000 לתוצאה
Outreach + שוק שכירות פרטי       £350,000   20              £17,500 לתוצאה

ICER, הוסטל לעומת Outreach:  (600k−350k)/(50−20) = £8,333 לכל תוצאה נוספת
ICER, Housing First לעומת הוסטל: (900k−600k)/(60−50) = £30,000 לכל תוצאה נוספת

Outreach נשלטת בעלות ממוצעת על ידי הוסטל, אבל הצעד התוספתי מ-Outreach להוסטל עולה רק £8,333 לכל אדם נוסף שמשוכן, זול ביחס לצעד של Housing First, שעולה £30,000 לכל אדם נוסף מעבר למה שהוסטל משיג. רשות מוגבלת בתקציב שמרחיבה היקף צריכה להעדיף להרחיב את ההוסטל לפני Housing First, אף ש-Housing First נראה טוב יותר ביחס הממוצע שלו.

ממשלה לאומית: תוכנית השלמת פערי קריאה מושווית בין שלושה מודלי מסירה לפי "עלות לתלמיד שמגיע לסטנדרט קריאה לפי גיל": שיעור פרטני (£1,800 לתלמיד), שיעור בקבוצה קטנה (£700 לתלמיד) והתערבות דיגיטלית בלבד (£150 לתלמיד, אך רק 40% משיעור התוצאה של שיעור בקבוצה קטנה לכל תלמיד שנרשם, לאחר התאמה לנשירת מעורבות). לאחר התאמה להשלמה בפועל, התערבות דיגיטלית בלבד עולה £375 לכל תלמיד שמגיע לסטנדרט. היא עדיין הזולה ביותר, אבל CEA אינה יכולה לומר אם המספר המוחלט הקטן יותר של תלמידים שנעזרו מהדיגיטלי בלבד, אם יימסר באותו תקציב כמו הקבוצה הקטנה, הוא פשרה מקובלת מול הגעה לפחות תלמידים בעומק רב יותר. זו הכרעה חלוקתית ש-CEA מחזירה לקובעי ההחלטות.

הקשר להנדסת תוכנה

CEA היא המסגרת הנכונה כשצוותי הנדסה מעריכים גישות מסירה לאותה תוצאת שירות: עלות לכל זהות שאומתה בהצלחה בשלושה ספקי אימות זהות, עלות לכל תיק שמוין נכון בשני תכנוני אוטומציה של טיפול בתיקים, עלות לכל פגם נגישות שנפתר בתיקון פנימי לעומת חיצוני. המשמעת שהיא מייבאת ישירות: להגדיר את יחידת התוצאה לפני השוואת עלויות (לא "כרטיסים שנסגרו", שהם תפוקה, אלא "צורך משתמש שנפתר בפועל"), ותמיד לחשב את היחס התוספתי בין המערכת החיה לבין תחליף מוצע, ולא את העלות הממוצעת של כל מערכת בבידוד. ראו תוצאות לעומת תפוקות ועלות לתוצאה.

מכשולים נפוצים

  • השוואת יחסים ממוצעים ולא תוספתיים כשמחליטים על הרחבה. כפי שדוגמת חיי הרחוב מראה, האפשרות עם היחס הממוצע הטוב ביותר אינה תמיד היחידה הבאה הזולה ביותר של תוצאה לרכישה.
  • בחירת יחידת תוצאה שהיא בעצם תפוקה. "הפניות שבוצעו" או "מפגשים שנמסרו" מודדים פעילות, ולא את התוצאה שהתוכנית קיימת כדי לייצר. CEA על תפוקות מפיקה מספר בטוח למראה שעונה על השאלה הלא נכונה.
  • השוואה בין תוצאות שונות באמת. CEA תקפה רק כשכל האפשרויות מכוונות לאותה תוצאה הנמדדת באותה דרך. השוואת "עלות לכל אדם שהוצא מחיי רחוב ושוכן" מול "עלות לכל צעיר שיצא ממסגרת חוץ-ביתית ושוכן בחוזה שכירות יציב" דורשת מדד תוצאה כללי או ניתוח החלטות רב-קריטריונים, לא CEA.
  • התעלמות מעמידות התוצאה. אפשרות זולה יותר שתוצאותיה אינן נשמרות (תלמיד שנסוג אחרי שההתערבות מסתיימת) אינה באמת עלות-אפקטיבית יותר כשמודדים על אופק דומה. יש להתאים את תקופת המעקב בין האפשרויות המושוות.

מקורות